פסק-דין בתיק ת"ק 004531/03

התובעת השכירה לנתבע דירת שני חדרים בדמי שכירות בסך 610$ לחודש עפ"י חוזה שכירות מיום 28/11/02. בתחילה הוסכם כי בעת חתימת החוזה ימסור הנתבע שני שיקיים לשני חודשי השכירות הראשונים ו- 10 שיקים מעותדים, כל אחד עבור חודש אחד של שכירות. תוך כדי משיכת השיקים, ביקש הנתבע, והתובעת הסכימה לכך, כי הוא ייתן שני שיקים לשני חודשי השכירות הראשונים, וכן שיק אחד עבור כל שני חודשי שכירות בגין כל תקופת השכירות. לטענתה, בטעות רשם הנתבע את סכום כל אחד מהשיקים על סך השווה ל- 610$ במקום 1,220$, אך משפנתה אליו הסכים לשלם רק חלק מהסכום אך לא את כולו, ובפועל לא שילם אותו או חלקו.

התביעה הוגשה בגין חודשים מרץ ומאי בלבד, שכן בעת הגשת התביעה טרם הגיעה תקופת החוזה הבאה שבגינה לא קיבלה התובעת תשלום (דהיינו יולי 2002). לפיכך הוגשה התביעה לסך של 5,612 ש"ח (סכום השווה ל- 1,220$).

לטענת הנתבע אכן נרשמו ההמחאות בטעות על הסכום המוסכם של חודש שכירות אחד במקום חודשיים, וזאת כתוצאה מטעות של התובעת שערכה את רשימת ההמחאות וסכומן.

לגרסתו, ביום 2/2/03 הודיעה לו התובעת טלפונית שחלה טעות בחוזה, ולאחר שהנתבע השתכנע שנפלה טעות ברשימת ההמחאות המצורפת לחוזה, מיהר לדירת התובעת ומסר לה במזומן 14,670 ש"ח המהווים את יתרת שכר הדירה עד לתום תקופת השכירות. לטענתו הוא החתים את התובעת על קבלה בגין התשלום האמור אך היא לקחה לעצמה את המקור ונתנה לנתבע צילום שלה בלבד. לפיכך מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

עוד לפני ישיבת ההוכחות הגישה התובעת תגובה ולפיה לא קיבלה מהנתבע תשלום במזומן ולא חתמה על קבלה כלשהי. לטענתה הקבלה שהציג בפניה הנתבע מזויפת. התובעת פנתה למשטרה על מנת להגיש תלונה, ופנייתה נרשמה ביומן התחנה, אך היא קיבלה את עצת השוטר להמתין בהגשת התלונה עד לאחר הדיון בתובענה.

התובעת העידה כי כל השיקים נמסרו לה בדצמבר 2002. בתחילת פברואר 2003, כשרצתה לגבות את השיק השלישי שהיה אמור להיות בגין החודשים מרץ ואפריל, שמה לב שחסרים דמי שכירות בגין חודש אחד, פנתה אל הנתבע, והוא טען ששילם הכל. כשפנתה לחתנו של הנתבע, שערב להתחייבויות הנתבע עד לסך של  10,000 ש"ח, התקשר אליה הנתבע ואמר כי הוא מוכן לשלם לה 10,000 ש"ח ושתוותר על 5,000 ש"ח הנותרים.

כמו כן העידה מפורשות כי הנתבע לא שילם לה סכום כלשהו במזומן, כי היא לא נתנה לו על כך קבלה, וכי העתק הקבלה שהציג בפניה מזויפת, להערכתה - על ידי כך שהוא העתיק את חתימתה מהחוזה שכן היא זהה לחלוטין לחתימה זו (בעוד שיתר חתימותיה שונות קמעה זו מזו).

בעלה העיד כי הוא מטפל בענייניה הכספיים של אשתו עימה הוא נשוי קרוב ל- 40 שנה, וככל הידוע לו היא לא קיבלה תשלום במזומן. בעוד לשעניין זה אין לעת/2 ידיעה אישית הרי שגם הוא העיד כי גם לו אמר הנתבע כי הוא מוכן לשלם 10,000 ש"ח.

הנתבע החל עדותו בכך שלא היתה כל טעות סופר, והמשיך בכך שאין הוא חולק על כך שהיתה טעות דהיינו שנרשם סכום של חודש אחד לתשלום בכל שיק בעוד שהיו צריכים להיות שני חודשי תשלום בכל שיק (למעט בגין שני חודשי השכירות הראשונים).

הנתבע חזר על גרסתו לפיה "רץ" לשלם לתובעת במזומן והחתים אותה על קבלה. לדבריו ערך בירור והתברר לו שלא ניתן לערוך חוו"ד גרפולוגית על סמך צילום. לאחר מכן שינה מעט גרסתו והעיד כי הגרפולוגית הגבי קורן אותה הוא מוכן להביא לעדות אמרה לו שהחתימות זהות אלא שמאחר והמסמך שבידו הוא צילום, לא ניתן להגיע למסקנה בוודאות של 100%.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות אני מקבלת במלואה את גרסת התובעת ודוחה מכל וכל את גרסת הנתבע.

עדותה של התובעת ושל בעלה עשתה עלי רושם מהימן. תשובותיה של התובעת היו ספונטניות והיא ענתה על כל שאלה באופן שעלה לכדי מסכת עובדתית שלמה והגיונית.

כאמור אין כל מחלוקת לגבי צדקת טענתה של התובעת כי במקום שבכל שיק ירשום הנתבע סכום דמי שכירות של חודשיים הוא רשם סכום של חודש אחד. התובעת אף הסבירה באופן משכנע כיצד אירעה טעות זו.

כאמור טוען הנתבע כי הוא שילם במזומן את ההפרש העולה כדי מחצית דמי השכירות השנתיים (למעט בגין שני החודשים הראשונים). אינני מקבלת גרסה זו. ראשית, אין זה סביר בעיני כי הנתבע יתנדב לשלם באופן מיידי 5 חודשי שכירות שתשלומם היה אמור להתפרש על פני חמישה חודשים. אילו מצבו של הנתבע היה כזה המאפשר לו לעשות כן, בוודאי כך היה נקבע בחוזה, ואולי הנתבע אף היה זוכה להפחתה מסויימת בתשלום דמי השכירות החודשיים. כך גם משתמע מעדותו של הנתבע שניתנה מיוזמתו לפיה הוא פנסיונר בן 79 חולה לב ועצבים (עמ' 4 ש' 15 לפרוטוקול).

כמו כן אינני מאמינה כי הנתבע, שעשה עלי רושם של אדם פיקח ומתוחכם, היה מסתפק בצילום של קבלה במקום קבלה מקורית כאשר בדרך הדברים הרגילה המשלם הוא המקבל את הקבלה המקורית ואילו מקבל התשלום שומר בידיו העתק שלה.

לאור טענתה של התובעת כי חתימתה זויפה - הנטל הוא על הנתבע להוכיח את האותנטיות של החתימה, והיה עליו להגיש חוו"ד מומחה לשם כך. עפ"י עדותו ניתן היה, ככל שאמרה לו הגרפולוגית קורן, להגיע למסקנות, אם כי לא בוודאות של 100%. רמת וודאות כזו אינה נדרשת במשפט אזרחי. גם את הטענה כי לא ניתן להגיע למסקנות על סמך הצילום היה על הנתבע להוכיח באמצעות חוו"ד מומחה. יתר על כן, אין לי ספק שניתן היה לערוך חוו"ד לפחות בשאלה אם החתימה היא העתק של חתימת התובעת על החוזה שבין הצדדים, ובשאלת הספונטיות בה נרשמה החתימה.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את גרסת הנתבע לפיה שילם לאחר מכן את הסכום החסר במזומן.

כיוון שהנתבע התרעם על כך שהתובעת עומדת להגיש תביעות נוספות בגין חודשי שכירות נוספים, שלאחר הגשת התביעה, אבהיר כי היא זכאית לעשות זאת.

לאור כל האמור לעיל ישלם הנתבע לתובעת סך של 5,612 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (19/5/03) ועד למועד התשלום, וכן הוצאות משפט, כולל הוצאות אגרה, בסך 500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום.